החלטה בתיק עמ"נ 44418-07-13

1.                  בקשה דחופה לעיכוב ביצוע של החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין בסהרונים (להלן - " בית הדין למשמורת") מיום 17.7.13 - שניתנה ע"י כב' הדיין, מרט דורפמן, בה סרב בית הדין להאריך את תוקף החלטת השחרור של המבקש, אונייקה אלובנז (להלן - " המבקש") - וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על החלטה זו.

2.                  המבקש, נתין ניגריה, הסתנן לישראל בינואר 2008. ביום 1.7.09 סורבה בקשתו לקבלת מעמד מכוח אמנת הפליטים, ובקשתו לעיון מחדש נדחתה ביום 16.2.10. ביום 28.2.11 נמסרה למבקש החלטה זו, והודע לו כי עליו לעזוב את ישראל תוך 7 ימים. המבקש בחר שלא לעשות כן והוסיף לשהות שלא כדין בישראל. ביום 17.12.12 נעצר המבקש  במהלך פעילות שגרתית של פקחים, ולאחר שהסתבר כי אינו מחזיק באשרת שהייה בתוקף הוצאו נגדו צווי הרחקה ומשמורת. כן הסתבר כי הוא נשוי לנתינה פיליפינית וכי לשניים שני ילדים משותפים, ילידי 2010 ו - 2012.

בקשתו של המבקש לשחרורו ממשמורת נדחתה ביום 20.1.13, משנקבע כי המבקש שוהה בישראל כבר מספר שנים שלא כדין וכי הוא אינו משתף פעולה עם הרחקתו. ביום 14.2.13 זומן המבקש למשרדי רשות ההגירה אך סרב לשתף פעולה עם הרחקתו לניגריה וטען כי אינו מעוניין לחזור למדינתו.

ביום 13.2.13 הגיש המבקש ערעור מנהלי לבית משפט זה על ההחלטה שלא לשחררו ממשמורת (עמ"נ 23698-02-13), אשר נמחק בהסכמה לאחר שהמשיבה הצהירה כי אם המבקש יפעל באופן רציני לקידום יציאתו מישראל תשקול בחיוב שחרור לפרק זמן מסויים. ביום 14.4.13 התחייב המבקש בפני בית הדין למשמורת להגיש את כל המסמכים הנדרשים על מנת לקדם את יציאתו מישראל.

ביום 2.5.13 הורה בית הדין למשמורת על שחרור המבקש ממשמורת על מנת שיפעל להוצאת ויזה לפיליפינים, וזאת במטרה לאפשר למבקש לעזוב את ישראל יחד עם בני משפחתו מתוך התחשבות בהיותו נשוי ואב לשני ילדים קטנים. החלטת השחרור חייבה את המבקש לעזוב את גבולות המדינה בתוך 45 יום. המבקש ביקש להאריך את פרק הזמן שניתן לו וטען כי על אף מאמציו לעזוב את ישראל טרם עלה בידו לעשות כן, ובית הדין למשמורת האריך את פרק הזמן שניתן למבקש ב - 30 יום  נוספים,  עד ליום 20.7.13 - תוך שהוא מבהיר כי לא ינתנו ארכות נוספות.

על אף הודעה זו, פנה המבקש בבקשה להארכה נוספת, בטענה כי טרם הצליח להסדיר את יציאתו לפיליפינים וכי הוא מנסה במקביל להסדיר את יציאתו גם לאוסטרליה. ביום 17.7.13 דחה בית הדין בקשה זו, משקבע כי הודע למבקש מראש כי לא ינתנו לו ארכות נוספות וכי אין לו להלין אלא על עצמו על שלא טרח להסדיר את יציאתו מישראל מוקדם יותר.

 על החלטה זו הוגש ערעור מנהלי, במסגרתו הוגשה בקשה זו לעיכוב ביצוע.

3.                  אין בידי להיענות לבקשה זו, לאור סיכויי הערעור שהינם קלושים ביותר.

אין מחלוקת כי המבקש שוהה שלא כדין בישראל זה מספר שנים וכי בקשתו לקבל מעמד של פליט נדחתה. בנסיבות אלה, הרי שלאור הוראות סעיף 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן - " חוק הכניסה לישראל"), על המבקש לשהות במשמורת עד להרחקתו מישראל אלא אם כן התקיימה עילה לשחרורו.

במקרה שכאן, אין מתקיימים הוראות סעיף 13ו(א)(2) לחוק הכניסה לישראל, המאפשרים שחרור שוהה שלא כדין ממשמורת במידה ושוכנע" כי יצא מישראל בעצמו בתוך מועד שקבע לו, וכי לא יהיה קושי באיתורו אם לא יצא בעצמו במועד שנקבע". המבקש שהה שלא כדין בישראל במשך מספר שנים, על אף דחיית בקשתו למקלט, ואף עבד בישראל שלא כדין בתקופה זו. גם לאחר שנעצר סרב לשתף פעולה עם הרחקתו מישראל והודיע כי אינו מוכן לשוב לארץ מוצאו, ניגריה. לפנים משורת הדין, הורה בית הדין למשמורת על שחרור המבקש לתקופה של 45 יום, לאחר שסבר כי המבקש משתף פעולה לצורך יציאתו מישראל לפיליפינים, וזאת תוך התחשבות במצבו המשפחתי ומאחר והסתבר כי נדרשת נוכחותו האישית של המבקש לצורך הוצאת ויזה לפיליפינים. בית הדין אף הוסיף והלך כברת דרך לקראת המבקש עת הסכים להאריך ב - 30 יום נוספים את משך השחרור של המבקש. המבקש, לעומת זאת, לא הצדיק את האמון שניתן בו ולא עזב את ישראל בתקופה שניתנה לו, על אף שהוזהר מראש כי תקופה זו לא תוארך, ונכון להיום הינו מפר את תנאי השחרור ממשמורת.

תחילה טען המבקש כי הוא ממתין להוצאת דרכון ניגרי, על אף שבעבר לא נרמז חסרונו של דרכון כזה ועל אף שהמבקש יכול היה להוציא דרכון זה בהזדמנויות רבות בעבר; מאישור שצירף המבקש הסתבר כי הוצאתו של דרכון זה מתעכב בשל העדר מכשור מתאים בשגרירות בישראל (נספח ג' לבקשה הראשונה להארכת מועד שהוגשה לבית הדין למשמורת, צורף כנספח יח לתגובת המשיבה). עתה מוסיף המבקש וטוען כי טרם נקבע לו מועד לראיון אישי בשגרירות הפיליפינית בשל עומס העבודה בשגרירות, אך סיכוייו לקבל אשרה גבוהים מאחר והוא נשוי לאזרחית פיליפינית. עם זאת, המבקש לא טרח להסביר כיצד מתיישבת טענה זו עם האישור שצירף לבקשתו הראשונה, ממנה עולה כי נקבע לו ראיון ליום 9.6.13 (נספח ב' לבקשה הנ"ל). המבקש גם לא הסביר מה עלה בראיון זה.

המבקש הוסיף וטען כי פנה גם לשגרירות אוסטרליה אשר הודיעה כי תעניק לו ולמשפחתו ויזה לאוסטרליה ברגע שיהיה לו דרכון בתוקף, אך לא הבהיר מדוע בזמן שחלף טרם הצליחה שגרירות ניגריה להנפיק לו דרכון. נימוקיו של המבקש לכך שטרם עזב את ישראל לא נתמכו, זו הפעם, במסמך חיצוני כלשהו ויש בכך כדי לפגוע באמינות טענות אלה.

בנסיבות אלה, הרי שהעיכובים הרבים בהסדרת יציאתו של המבקש מהארץ, בצירוף העובדה כי בעבר לא היסס המבקש לשהות בישראל תקופה ארוכה שלא כחוק, אינם מאפשרים ליתן בו אמון, כי הוא עושה ככל יכולתו לצאת מישראל וכי יעשה כן מיד כאשר יקבע לו.

גם לו הייתי סבורה כי מתקיימת בעותר עילה לשחרור ממשמורת, הרי שסעיף 13ו(ב)(1) מוסיף וקובע כי על אף קיומה של עילת שחרור לא ניתן לשחרר שוהה שלא כדין ממשמורת כאשר "הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לענין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל". אין חולק, כי המבקש אינו מוכן לשוב למדינת מוצאו, היא ניגריה; רק לפני כמה ימים, ביום 18.7.13, ביקר המבקש ביחידה מעזיבה לרצון והודיע כי אינו מעוניין לצאת מישראל לניגריה (סעיף 40 לתגובת המשיבה). כפי שפורט לעיל, המבקש גם אינו עושה די על מנת לעזוב את ישראל לפיליפינים או למקום אחר. בנסיבות אלה, אין מנוס מהמסקנה כי הרחקתו של המבקש מישראל מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מצידו. למבקש אין זכות קנויה להיות מורחק דווקא למדינה בה הוא חפץ, ועל כן אין הצדקה לסירובו לעזוב את ישראל לניגריה; במידה ומעוניין המבקש לעבור להתגורר עם משפחתו בפיליפינים דווקא יוכל לקדם מטרה זו כאשר הוא במשמורת או ממדינתו בניגריה.

4.                  אכן, בדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע יש השלכה קשה על בני משפחתו של המבקש, הכוללים אשה ושני ילדים קטינים. עם זאת, בעניין זה אין למערער להלין אלא על עצמו, מאחר והוסיף לשהות בישראל במשך מספר שנים על אף שידע כי ישיבתו בה אינה כחוק, ולא קידם באופן משמעותי את יציאתו מישראל עד היום. בית הדין למשמורת אפשר למבקש שחרור לפרק זמן מוגבל עקב מצבו המשפחתי, במטרה שיקדם את הרחקתו מישראל, אך לאור התנהלותו של המערער, לא נראה כי אצה לו הדרך לכך. 

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

תודיע ב"כ המבקש אם יש טעם בקביעת הערעור לאור החלטה זו וזאת תוך 15 יום. ימי הפגרה במנין הימים.

ניתנה והודעה היום י"ח אב תשע"ג, 25/07/2013 בהיעדר הצדדים.